יום רביעי, 30 במאי 2012

לבננו: טבליות צבע-2

אחת הווריאציות (variations) של טבליות צבע (color tablets) היא להתאים פריטים מהסביבה לצבעים של הטבליות...

יום שלישי, 29 במאי 2012

לילדינו: אנחנו לא מדברים באנגלית

אנחנו לא מדברים באנגלית...

כלומר...

אנחנו מדברים אנגלית, אך לא מדברים באנגלית ליד מי שאינו מבין אותה.

כלומר...

לידכם.

והסיבה לכך פשוטה...

לא אדבר בשפה שאינה מובנת ליד מישהו, אם אני יכולה לתקשר בשפה שכן מובנת. כך ליד אנשים מבוגרים, ועל אחת וכמה, כך גם ליד ילדים קטנים.

הרי אחרת איזה מסר בדיוק אני מבקשת למסור לכם...?

במקום לשתף, לסרב...

במקום לכבד, לזלזל...

במקום להתמודד, לברוח...

במקום להתחשב, להיות אדישים...

במקום להשתדל, לא להתאמץ ולו קצת...

ולכן, אנחנו מדברים לידכם בעברית.

ואם אנחנו רוצים לומר משהו שלא מיועד לכם באותו הרגע, אנחנו בוחרים בדרכים יצירתיות לעשות כן... בשפת הסימנים, בשפת הגוף או בעברית.

ואם איננו מצליחים, אנחנו בוחרים בפתרון היפה מכולם ומתאים כמעט לכל סיטואציה מורכבת - בשתיקה...

ואם איננו זוכרים מה רצינו לומר אחד לשניה מאוחר יותר, עת מוצאים אנחנו את עצמנו לבדנו, סימן שהדבר לא היה אמור להאמר מלכתחילה, סימן שזה לא היה משהו עד כדי כך חשוב...

נ.ב וכן, אני יודעת שנגעתי בנושא רגיש...

יום שני, 21 במאי 2012

לבננו: על איך כרתת את עץ האזדרכת או עד כמה חשוב כן לשתפך

קו ההורות שבחרנו מעמיד אותנו לעיתים באתגרים יומיומיים לא פשוטים.

תהיה זו אך העמדת פנים, אם נרצה על חשיבות מתן חופש הבחירה והסתכלות עליך בגובה העיניים, אך בשעת המעשה כל דבר שתבקש לקחת חלק בו יהיה מעבר לתחום הישגך.

מאידך...

לעיתים אך המחשבה על שיתופך בכל מעשה שכיח שלנו יכולה להכביד, ולעיתים גם להעיק בשל האטה בקצב הביצוע, העדר אפשרות לחשוב בשקט ובצלילות על דרך הפעולה, דאגה לתת לך אפשרות להתנסות, להשמיע את דעותיך, את הפתרונות שחשבת עליהם, ומה לא...

ועדיין, למרות כל הקושי שבעניין, לעולם לא אוכל להתכחש לחשיבות שיתופך במעשינו, אם ביקשת כי נעשה כן. אם נסרב לך כעת, ההשלכות יהיו מכבידות בעיני וישפיעו גם על התחומים האחרים שבהורותנו וביחסים שבינינו. יותר ויותר אני מאמינה כי מדובר במקשה אחת, ואף על פי שלעיתים אין כל קשר גלוי לעין בין הדברים, בפועל הכל קשור. לא נוכל לבקש ממך להתחשב באחותך למשל, או ברצונות ילדים אחרים או בשלנו, אם אנחנו נעמוד כל הזמן על ההפרדה בין כלי העבודה שלנו לשלך. זה אולי ברור יותר. אך גם לא נוכל לבקש ממך לחכות להפסקה בשיחה של אנשים אחרים, לפני שתגיד משהו, למשל, אם בשעה שפחות נוחה לנו, גם אם לא באמצע השיחה, לא נתפנה להקשיב גם להרהוריך, לא משנה כמה ארוכים וסבוכים לא יהיו.

ואם חושבים בכיוון חיובי, על איך כן משתפים אותך במקום על איך אפשר לעשות משהו מאחוריך גבך או מבלי לערב אותך, החומות לפתע נפתחות ומגלים פתרונות מפתיעים. למשל, אפשר לארגן לך פינת עבודה ספונטנית עם עבודה מקבילה הדומה למה שאנחנו עושים; אפשר להזכר שלרוב, מה שמעניין אותך בשלב ההתפתחותי בו אתה מצוי הוא התהליך ולא התוצאה הסופית, ולהתמקד במציעת פתרון כזה שירצה את משיכתך הבלתי נשלטת להתנסות בתהליך הנגלה לעיניך; אפשר להציע לך לחכות בסבלנות עד ששלב כלשהו בעבודה שלנו מתבצע, שלב כזה שאיננו מסוגלים או מעוניינים באותו רגע לשלבך בו, ולאחריו לאפשר לך להתנסות במה שהיית מעוניין בו מלכתחילה. אם מתמקדים בעיקר, הטפל זז הצידה ואינו מציק עוד. ואגב, אין דבר שאי אפשר לפתור אותו בהדברות. גם במקרים אלה...

הנה לך דוגמא... איך כורתים ענף מעץ האזדרכת המאיים על ביתנו שאין כל אפשרות שתוכל להגיע לנסרו בשל הגובה הרב יחסית שהוא מצוי בו...?

מסבירים לך בעדינות את הסיבות להשארתך הזמנית בצד (את הסיבות האמיתיות, אחרת אין סיכוי שתאמין לנו ותקשיב לנו)...

ומאפשרים לך ולצוות העבודה המסור שלך לנסר את הענף שנוסר כמחווה נפשתכם במשך כמה שבועות שלאחר מכן...

והראיה לכך שההבחנה בין העיקר (הרצון לנסר) לבין הטפל (השתתפות פעילה בכל שלבי האירוע) נעשתה בחכמה במקרה זה, היא בכך שגם תשעה חודשים לאחר המקרה אתה עדיין מדבר על איך ניסרתם את הענף של עץ האיזדרכת יחד (!) - אבא, גבי, אלעד ואתה, על איך גבי ניסר אותו ואבא, אלעד ואתה משכתם אותו בחבל שקשרתם אליו (מה שבפועל אגב לא קרה, אך את מי מעניין באמת מה קרה בפועל? מה שמעניין הוא שבפועל הרגשת כי משתפים אותך בשל העובדה שהצרכים האמיתיים שלך באותו הרגע נענו...:)

ועוד הערה קטנה לגבי הלימוד הבלתי פוסק באמצעות מוחך קולט (absorbent mind) הלא נח לרגע, הוא כי עד היום אתה מנסה לעיתים לטפל בענפים בדרך דומה - לקשור אותם בחבל, קצת קצת לנסר את היסודות, ואז למשוך את הענף בחבל...:)

נ.ב. ואתה בן ארבע שנים וקצת...

יום רביעי, 16 במאי 2012

לבננו:מסייע לאחותך לנעול נעליים

אתה מנסה לסייע לאחותך לנעול את הנעליים המתוקות שלה. בסבלנות, היא מאפשרת לך. אך לכמה רגעים בלבד...

לבננו: מכין פובידלו

סופסוף הצלחנו לתפוש בזמן את השזיפים המיוחדים האלה מארץ לידתי, שמופיעים בארץ למשך שלושה שבועות, גג חודש. ובפעם הראשונה הכנתי אני את הפובידלו (ריבת שזיפים). הריבה יצאה טעימה שחבל על הזמן. אז כן, שרפנו קצת את הסירים, אך היה שווה כל רגע. בסופו של דבר הצלחנו גם לנקות את כל הסירים - הרבה סקוצ', ועזרת כל מה שבא ליד לעזרה, כולל ענפים מהגינה. אך מה שאתה אהבת, לפחות כמו את הפובידלו, זה לחתוך את השזיפים לחצאים ולהוציא את הגלעינים...





יום שלישי, 1 במאי 2012

לבננו: הליכת יום הולדת



הליכת יום הולדת (Montessori Birthday Walk) היא עוד סממן קלאסי של כל סביבת מונטסורי באשר היא. ילד החוגג את הולדתו, מקיף משהו המסמן את כדור הארץ בהליכה מעגלית, כמספר השנים הנחגגות. שוב, רעיון פשוט ומבריק להמחיש לילד את המשמעות הפשוטה של יום הולדתו.

השנה, בפעם הראשונה, הלכת את הליכת יום ההולדת שלך. פישטנו את הרעיון עוד יותר בכך שהשתמשנו במה שהיה בסביבתך - שולחן האוכל סימן את כדור הארץ (קיבלת הצצה קלה למה מייצג כדור הארץ מהספר המקסים "The Earth" - מבלי הסברים נוספים בינתיים, הפנמת מהר ובקלות את היות כדור הארץ כדור), הנר הוא אותו הנר שאנחנו מדליקים מדי סעודה (אחרי הפסקה ארוכה, לאחרונה חזרנו לשמחתי לברך לפני כל ארוחה ולהדליק נר במהלכה - הייתי בטוחה שכתבתי על כך, אך אינני מוצאת כעת את הפוסט הרלוונטי). מדי כמה זמן, עצרנו אותך וסיפרנו לך בקצרה מה עבר עליך באותה הנקודה - למשל, כשהיית בן שנה ושלושה חודשים, צעדת את הצעד הראשונה שלך....

Related Posts with Thumbnails