יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

לבתנו: התחלת לינוק

תמונות אלה כל כך יקרות לי...

מאז שנולדת מתוקתנו, הנקתך הייתה מיוחדת במינה. אני שהנקתי ברציפות במשך שלוש שנים עד הגעתך המבורכת, חשבתי שאני יודעת כבר הכל על ההנקה ועל כל הקשור בה. די מהר לימדת אותי אחרת. מהתחלה הכל היה שונה. הגוף שלי הגיב לגמרי אחרת. עם אחיך השדיים שלי היו מלאים בחלב ותמיד על סף כמעט גודש. עד לידתך ממש, לא הפסקתי ולו ליום להשתמש בפדים להנקה. במשך חודשיו הראשונים, אם הוא לא היה יונק במשך אפילו חצי שעה לעיתים, הייתי חייבת לדאוג שיצמד אלי במהירות בזק אחרי שהיה מבקש לינוק, אחרת החלב היה משפריץ לכל כיוון, להנאתו הרבה. וגם החלב הרגיש עד חודשי הריון מתקדמים סמיך מאוד.

איתך הכל היה שונה. בהתחלה אפילו דאגתי כי משהו התרחש, חס ושלום. השדיים חזרו להיות בגודל הרגיל שלהם שעוד לפני ההריון עם אחיך. וממש לא הרגשתי מלאה. עד כדי כך שעד הימים האחרונים ממש, כל פעם שהרגשתי את משקלך העולה (טפו טפו טפו), הייתי מופתעת מחדש, ממה את ניזונה. החלב הרגיש לי דליל כל הזמן ועל סף "עוד רגע נגמר". והדבר המיוחד ביותר הוא כי את פשוט לא ינקת אלא אם היית בחדר השינה, רק איתי, עם דלת סגורה, עם ווילונות מוגפים, ובלי אורות חזקים. וגם זה רק אם באמת היית רעבה. מיותר לציין עד כמה קשה הפכה לעיתים המשימה הפשוטה והטבעית לכאורה של הנקתך.כמה סבלנות נדרשה מאחיך וגם מאביך כדי לאפשר לנו זאת. אם היינו בחוץ, מלבד כמה פעמים בודדות ממש, היית ממתינה עד שנחזור הביתה כדי שתינקי. רווחים שפיתחת בין ההנקות הגיעו לכדי 4-4.5 שעות, משהו שלמרות כל המאמצים שלי, לא הצלחתי לשכנע את עצמי להגיע למקום שבו לא אדאג כי אינך רעבה ומסוגלת לעמוד בו (עד היום). וההנקות עצמן היו קצרות, לא עמוקות, מופסקות לעיתים קרובות מאוד בזעקות של כאב. מעגל כשפים שלעיתים היה די קשה מנשוא, מעגל סגור שלרוב לא הייתה כל דרך לפרוץ אותו - את רעבה וחייבת לינוק, אך ברגע שאת יונקת, את מכניסה אוויר לתוכך, והולכת לאיבוד בו, כאבי בטן, התפתלויות, גרפסים תקועים, קאקי בדרך, שלעיתים קרובות שוב נזקקת להנקה כדי לפתור אותם, רק שאז נפרצת דרך חדשה להפרעות נוספות.

ואי שם, סמוך לחג השבועות, משהו קרה. לא יודעת להצביע על מה בדיוק אירע. אולי התעסקות היקום במוצרי חלב בתקופת חג זה, סחבה גם אותך אחריה. לפתע התחלת לינוק!!! הנקות של ממש. עמוקות. מלאות. כאלה שמרוקנות את השד. כבר שכחתי לגמרי את הרגשת השד הריק, או כזה המלא בחלב ומתחנן שירקנו אותו. תשעה חודשים לקח לך להתחיל לינוק על אמת. והדבר המתוק מכל - התחלת לזחול אלי כשרצית לינוק. איכשהו, את עוד לא ממש יודעת מהיכן יונקים, והסימן המובהק שאת רוצה לינוק לרוב מתבטא בנשיקות רטובות שלך על פי, או בנשיקות על צווארי או על ידיי. אך דבר אחד לא השתנה - למרות שתדירות ההנקות החיצוניות שלך מחוץ לחדר השינה גדלה במידה מסוימת, את עדיין מעדיפה לחכות עד נתייחד רק שתינו בחדר השינה כדי שתינקי. אף כשהן מתרחשות, ההנקות בחוץ קצרות ולא ממש ממלאות אותך. כל זה גרם לכך שהזמנים הכי חשובים מבחינתי איתך, כאלה שאני שומרת עליהם מכל משמר, הם סמוך להליכתך לישון, ובמיוחד כשאת מתעוררת. רק אז, ההנקה רגועה יותר ומלאה יותר. וכמובן, גם בלילות.

ולכן תמונות אלה כל כך יקרות לי...

אלה התמונות הבודדות בינתיים שלך יונקת ממני מאז שהיית תינוקת רכה. הזדמנות נדירה, לאבא ולצ'ופו, להציץ בחוויה אינטימית מיוחדת אישית של רק שתינו...

אוהבת אותך כל כך!

נ.ב. ואת בת תשעה חודשים ושבועיים...

אין תגובות:

Related Posts with Thumbnails