אז כן, הייתה לי תכנית גרנדיוזית על איך לאסוף שעה, אולי שעתיים אפילו, אי שם בשעות הערביים, ולבקש אולי מתמר (שאף הציעה זאת מיוזמתה, מתוקה כל כך) לארח לכם חברה כדי שנוכל לחגוג את יום הנישואין שלנו בדד.
ואבא ואני נצא אולי לארוחה זוגית של רק שנינו, אי שם קרוב מאוד, כך שבמקרה הצורך, נוכל להגיע הביתה ברגע.
אך בפועל לא הצלחתי לשכנע את עצמי שזה בסדר לא להיות לידך, מתוקתנו, כשאין כל צפי לגבי ההנקות המיוחדות שלך, וגם כי את בימים לא פשוטים עם כל מה שעובר עליך (שיניים, בטן, אי שקט, וגם נזלת של הצטננות בנוסף לכל). ידעתי שגם אם נצליח לצאת, כל הזמן נדאג לך, ולא ממש נהנה מהבילוי. לא רק אני ידעתי זאת, אלא גם אבא.
וכך החלטנו לבלות את יום הנישואין שלנו עם שני האנשים האהובים עלינו מכולם - איתכם. והיקום דאג לנו. בדיוק ביום זה, במועד החגיגה שלנו, התארגנה לה הופעת ג'ז של שני הרכבי ג'ז באחת משכונות של עיירתנו. להפתעתנו, לא הגיעו מבקרים רבים, ולהופעה עצמה כמעט ולא נשאר קהל.
כנראה הוא באמת קצת אוהב אותי...
נ.ב. ואת בת תשעה חודשים ושבוע...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה