יום ראשון, 22 במאי 2011

לבתנו: את בת שבעה חודשים!

את בת שבעה חודשים!


ואני עוד לא לגמרי התרגלתי לכך שאת בת ארבעה חודשים...

אני אוהבת אותך כל כך! מיום ליום אני מרגישה, כמעט בעצמותיי ובבשרי איך הקשר שלנו הולך ומתעמק. איך אהבתי אליך גדלה עוד ועוד. אני אוהבת את כל דבר שקשור בך, שמהווה אותך, שמתהווה אצלך. אני אוהבת את התנועות המרקדות שלך בכל גופך עת את רואה אותי. במיוחד כשאני מופיעה בחדר השינה אחרי שאת מתעוררת. וחיוך ענק על פניך. אני אוהבת להרגיש את ידך הקטנה, כה חזקה, כה חמה, בידי. אצבעותיך המתוקות ממשמשות כל דבר הבא בטווח הישגן. רגליך הכה חזקות בועטות לעיתים בעוצמה של אדם מבוגר ממך בהרבה. אחד האתגרים הלא פשוטים בכלל הוא להחליף לך טיטול, שלא נגיד לעזור לך לשים מכנסיים. אני אוהבת את איך שאבא קורא לך "קרפיון" בחיבה, כדי לתאר את עוצמת הטלטולים שלך בידינו. אני פחות אוהבת את הסיבות שגורמות לך לכך, אך הן חלק ממך, וככאלה אני מברכת גם עליהן.

אני אוהבת את הקולות שלך. את צלילי הטרנס שאת כה אוהבת, או את הבלה בלה בלה שרק התחיל לאחרונה. עם לשון בחוץ. מפטפטת לך בלי סוף. אני אוהבת את איך שאת קוראת לנו: Eh!!! בנימה שלגמרי כמו שלנו. אני אוהבת את הלשון שלך המגולגלת בחוץ, רוקדת לה שם מחוץ לפיך. לעיתים אנחנו מנהלות שיחות לשון שלמות כאלה.

אני אוהבת את איך שאת חלק מהכל. פשוטו כמשמעו. לא משנה אם בת יום או בת כמה חודשים, את היא זו שמכתיבה כאן את קצב העניינים. משתתפת בכל הארוחות. בטווח ריק מכל של חצי שולחן ליד מי שכיבדת אותו בנוכחותך, ולרוב, זו אני. משתתפת בכל הדיונים. בכל המשחקים. בכל הבישולים. בכביסה. בטיולים. אני אוהבת את הגרגורים שלך כשאת מרוכזת במשהו. מהפנט לראות אותך מרימה את מעוז חפצך ביד את, מעבירה לשניה, משחקת באצבעותייך, ומגרגרת תוך כדי.

אני אוהבת לראות אותך קופאת פשוט כל פעם שאת שומעת את אחיך, כשאת לא לידו. וכל מה שמעניין אותך מרגע זה, הוא להגיע להיות איתו. לא משנה אם את רעבה, או עייפה, או משהו מציק לך, כל מה שאת רוצה הוא פשוט להגיע למקום בו הוא נמצא. אני אוהבת לראות את הקשר ביניכם, ולדמיין על איך זה יהיה כשתתבגרו. אני אוהבת את איך שאתם מתעוררים כמעט תמיד יחד, למרות שבדרך כלל בשני חדרים שונים במעין תיאום קוסמי שכזה. אני אוהבת לראות אותך מאפשרת לו כמעט הכל - גם אם הוא מותח אותך בכיוונים שלא ממש נראים לי, אך נראה כי את נהנית מזה. הופך אותך. נושא אותך בכל מקום. אני אוהבת לראות את אורח רוח שהוא מגלה כלפיך. אני אוהבת לשמוע אותו קורא לך "מתוקה שלנו". לפני כמה ימים הגעת לסלסלת הסריגה והתפירה שלו. לקחת את המסרגות שלו. שאלתי אותו אם זה בסדר מבחינתו. על מה שהוא ענה בחיוך: "בטח. היא אוהבת את המסרגות שלי מאוד, אמא". וליבי נמס...

אני אוהבת לראות את הסקרנות שלך. את בולעת את העולם. כולו. לא מפספסת ולו גרגיר אחד, ולא עלה אחד. מדהים אותי כל פעם מחדש כי כל מה שצריך כדי שתרגעי לרוב הוא חמציץ, שאחיך תמיד דואג לספק לך, או ענף קטן. ואת לועסת אותם להנאתך. אני אוהבת את איך שאת מאוהבת בטבע. ותוהה עד כמה לגנטיקה ולעבר יש קשר לכך. אני אוהבת לראות את איך שאת אוהבת מוסיקה. ואת א ו ה ב ת מוסיקה! היית גמורה מעייפות ומהאוויר שהטריד אותך מבפנים ביום הולדתה של קרן, אך ברגע שכולם התחילו לרקוד השתתקת ורקדת גם את. בחדר מלא חפצים ותינוקות אצל תמר, כל מה שראית הוא את הגיטרה שהייתה מונחת על הרצפה, ולא נחה נפשך עד שהגעת אליה.

אני אוהבת את הדרך שבה את זוחלת. ספק זוחלת, ספק זזה פשוט מעצמת תנועותיך. ממש חדש הדבר. מנענעת את כל גופך לכל הכיוונים, שלעיתים אך נראה כאילו במקרה את מצליחה לבסוף לנוע. אך אינך מטעה בנחישותך. אין דבר שאינך משיגה אותו, גם לא בגילך הרך. מחמיא לי שאבא חושב שירשת את נחישותך ממני, אם כי לעיתים קצת, ממש קצת, מלחיץ אותי גם. אך אני אוהבת את התכונה הזו בכך לא פחות מכמה שהיא מרתיעה אותי. אני אוהבת את שמחת החיים שבך.

ויותר מכל אלה, יותר מכל דבר אחר ביקום, אני פשוט אוהבת אותך...



תגובה 1:

melissa אמר/ה...

Beautiful post, and beautiful photos of your two together. I can't believe how quickly the time goes!

Related Posts with Thumbnails