לבננו: מבלה ביחד איתי

אחד הדברים היותר חשובים לי בכל הקשור בהתרחבות משפחתנו היה לא לשנות מדי את מיקומך במשפחתנו. ועדיין כך. כבר כתבתי לך כי התכוונו ש"אח גדול" יהיה כתואר על הנייר, ולא תווית המשפיעה על חייך. לא רצינו לפגוע מדי גם באורח החיים שלך. או במילים אחרות, ניסינו, ועדיין מנסים, לאפשר לך ולי לבלות כמה שיותר ביחד.

אני חושבת שהרבה מאמהות לילד שני מודאגות מאיך יפנו מספיק מקום ופנאי לוולד הרך, בהשוואה למה שהיה נתון לרשותן עם הילד הבכור. ואני הייתי יותר מודאגת מאיך אצליח לשמר את הרגעים שלנו יחד. ידעתי כי עם אחותך מטבעם של הדברים יהיו לנו רגעים לבד (ידעתי גם שלגביה אצטרך לעבוד על "החוסרים המדומים" עם עצמי במישורים אחרים:).

וכך, אנחנו מנסים לנצל כל רגע אפשרי לבלות ביחד. בין אם בארוחה משותפת, או בקריאת ספר ביחד, או בהליכה בנפרד מאבא ומצ'פוצ'יטה בטיולינו המשותפים, או בישיבה בחיבוק, או בבישול, או באכילה מאותה הצלחת. בכל מיני מצבים יצירתיים. כשרגעים אלה מתמעטים, הדבר ישירות בא לידי ביטוי על שנינו. לכן אבא ואני משתדלים להקפיד על כך שהם ירבו כמה שיותר...