יום שני, 31 במאי 2010

על הטרקטורים בחג השבועות

חג השבועות הוא חג מיוחד מאוד בשבילי.

אבא ואני מצאנו אחד את השניה שוב במוצאי החג.

אולי לכן מה שבאמת רציתי הוא לחגוג את החג רק אנחנו, יחדיו.

גם העומס הגדול של התקופה האחרונה די הכריע אותנו.

אך מה שהיה חשוב לנו עוד הוא לחגוג בחברתם של טרקטורים.

וכך מצאנו את עצמנו בחגיגות הרשמיות בכפר יהושע. מה שלא ידענו הוא שאכן היו אלה חגיגות רשמיות בהחלט - חגיגות 100 שנות התיישבות בעמק יזרעאל. משמעם - מצאנו את עצמנו מוקפים במליוני אנשים. וגם בעשרות טרקטורים.

אני לא זוכרת מתי התחילה אהבתך לטרקטורים באשר הם.

אני מניחה שזה אחד התחביבים שהגנים הגבריים שלך הביאו. אתה רק מריח את נוכחות הטרקטור, סף ההתרגשות ישירות עולה לרמות נשגבות.

כל בקשתי הייתה למצוא כמה טרקטורים שינעימו את החגיגות.

מה שהתגלה לעניינו הוא תצוגת הטרקטורים מקום המדינה עד היום, על כל סוגיהם, מנועיהם, תפקידיהם, שכמובן, כולם הודגמו בשידור חי.

מה לא היה שם - אפילו ריקודים זוגיים של טרקטורים, וגם ריקודי עם.

והחלק הכי מלהיב, הגיע דווקא בסוף המופע.

יכולנו לגשת פיזית לכל המשתתפים ולהתענג עליהם.
אני לא חושבת שהיה טרקטור אחד שפספסת לעלות עליו.

מעניין אם נהגת בטרנטה זו באחד הגלגולים הקודמים שלך.

ההבחנות ישירות נעשו.

טרקטור עם כף, טרקטור בלי כף, טרקטור עם דלת כניסה לתא הנהג, טרקטור עם שרשרת. ועוד רבים אחרים.


"מאמה בואי יש מקום"

"איך אני יכולה לסרב להצעה נדיבה שכזו?" (אנחנו בשבוע ה28 להריון)

ובסוף, כשכבר חשבנו שלא היה יכול להיות משהו שלא התנסינו בו, הגיע מנוף להוביל את האזרחים הוותיקים של נציגי הטרקטורים. מיותר לציין, כי היינו שם עד הקיפול האחרון של השרשרת.
מפה לשם העברנו באתר כחמש שעות וחצי. בין אלפי המבקרים, היינו האחרונים שעזבנו. אפילו הטרקטורים עזבו לפנינו. רק החושך המתקרב הצליח לשכנע אותך להתחיל למצוא את דרכינו בחזרה מהשדה לאוטו היחיד שנשאר בחנייה. ובמילה אחת, היה כל כך כייף!!! חגיגה מושלמת משפחתית אינטימית שלנו...

אין תגובות:

Related Posts with Thumbnails