לפני ואחרי: חדר הארונות

חדרון קטן זה, שהכניסה אליו היא מכיוון הסטודיו, שימש כקלף מיקוח מאוד משמעותי בעיני הבעלים הקודמים של הבית. מבחינתם, הוא נועד לשמש חדר שירותים ומקלחון נוסף, והם אפילו עשו בו הכנה לכך. מבחינתי, הייתי בשמחה מוותרת על שירותים נוספים בבית תמורת עוד מקום אחסון. תמיד! כך שההחלטה באמת הייתה קלה.

כך נראתה הכניסה לחדר הארונות מכיוון הסטודיו בטרם רכשנו את הבית. היה זה חדר מעופש שכמעט ולא נעשה בו שימוש.

בעת השיפוץ...

וכך נראית הכניסה אליו מכיוון הסטודיו היום.

המקום שבו הספיק לנו בדיוק לכל מה שנדרש לשימוש תדיר, אך עדיין לא חייב להיות בהישג יד ממשי.

לפני ואחרי: הסטודיו

במהלך כתיבת סדרה זו, התגלה לי פרט חשוב. כנראה, לכל חדר בבית הקטן שלנו נוסף תואר מסויים. הסטודיו, למשל, היה החדר החשוב ביותר בעיני מבחינת הפיכתו לחדר נוח וכייפי לשימוש. אחת ההחלטות הרציניות ביותר שקיבלנו ברכישת ביתנו, הוא כי מעתה אבא יצטרך לעבוד מהבית. לפחות, בזמן הקרוב. חדרון זה שהיה מרפסת סגורה היה אמור להפוך למקום עבודה נוח ושימושי לאבא שלך. זה בהחלט היה אתגר.

כך הוא היה נראה מכיוון הכניסה אליו מחדר השינה לפני שהבית בחר בנו.

כך נראית הכניסה אליו מחדר השינה עכשיו.

גם בסטודיו יש שני חלונות גדולים - מה ששימח אותי על ההתחלה. מבחינתי היה זה הסימן המובהק לכך, כי נצליח להכניס לחדר זה רוח.

כך נראה הסטודיו של אבא עתה.

אני לא יכולה שלא לציין כי הבחירה להשאיר את החלונות ללא הווילונות היא לגמרי של אביך...:)

מכיוון שזו הנסיכות שלו, כיבדתי את רצונו.

ברוב נדיבותו, הסכים אבא לארח בנסיכותו נציגה צנועה של נוכחותי הכמעט לא מורגשת... שידת היצירה שלי, שיהא גם שידת האיפור, וגם שידת היצירה של אבא...

כך נראתה הכניסה לחדר הארונות ולחדר השינה מהסטודיו בעת השיפוץ.

וכך נראית הכניסה לחדר השינה מהסטודיו עתה (ובהזדמנות זו התברכנו להציץ בציור החדש של אבא...:)

לפני ואחרי: חדר השינה

כך נראתה הכניסה לחדר השינה מכיוון המבואה בעת השיפוץ.

וזו התמונה שמתגלה למזלנו לעניינו בימים אלה ממש.

כך נראה חדר השינה בטרם רכשנו את הבית.

כך הוא נראה עכשיו. היה לי מאוד מאוד קשה לצלם אותו, בגלל ששימוש פלאש עשה נזק רב לציור שאני כה אוהבת. עדיין, אני מרגישה כי התמונה מצליחה להעביר בקושי את הקסם שבחדר השינה שלנו...

אני חושבת שכבר כתבתי עד כמה אני מעריכה את העובדה כי הבית שלנו מואר מאוד. גם בחדר השינה יש שני חלונות. זה החלון הקטן.

בעת השיפוץ...

והיום....

וזה החלון האהוב עלי בכל הבית. הוא אמנם נמוך מאוד (ואבא עדיין חושב שאנחנו צריכים לשים בו מעקה), ולכן גם מחייב סידור מאוד מסויים של הרהיטים בחדר, אך הוא כל כך מיוחד!

וכך הוא נראה היום.

לא יכולתי שלא לצלם את הנוף מהחלון הגדול. זה אחד הדברים האהובים עלי ביותר, להתעורר בבוקר למראה כתמי שמש על הווילונות, והירוק המבצבץ ברקע. כששוכבים במיטה, זה בעצם מה שרואים - את צמרות העצים...

וזו הממלכה שלי - פינת העבודה שלי.

כך נראתה דלת הכניסה לחדר השינה מתוך חדר השינה, בעת השיפוץ.

וכך הדבר היום - כשהדלת סגורה (האמת שהיא לעולם פתוחה באמת:),

וכשהיא פתוחה...

וזה החיבור בין חדר השינה שלנו לסטודיו של אבא, אליו תיכף נכנס...

אבא כותב: פינת המתכונים של צ'ופו ואבא- "עוף בנוסח דלקרואה"

החלטנו שהגיע הזמן שנעלה על הכתב את המתכונים המיוחדים שאנו מכינים מדי פעם. גם כדי שאמך תוכל לרשום אותם ולחזור עליהם וגם מהסיבה הפשוטה שאין סיכוי שאזכור מה עשיתי בפעם הבאה שאבוא להכין את אותו המתכון.

והפעם בפינתנו: "עוף בנוסח דלקרואה". שמו נובע מהעובדה שכאשר סיימנו, חזרת ואמרת "קרואה קרואה", ואני הסקתי כי אתה מתכוון לצייר האהוב עלי שהיה תלמידו של רובנס: דלקרואה (Engene Delacroix).

בכל מקרה העובדה הייתה כי היה לפנינו ארוחת ערב עם ריטה ומולי, היה עוף שלם שישן במקפיא שלנו מספיק זמן והרגשתי כי עליו לפנות מקום לחברים חדשים. והיה מעט זמן להכנה. כל אלו יצרו שילוב של המנה הנוכחית:

מרכיבים:
1 -עוף שלם
7-8 תפ"א
1 -ראש שום
ברוקולי\ גזר \ בטטה או כל ירק אחר המתאים לאפייה בתנור.
2 -כפות מלח גס
צרור ענפים של טימין- כל המרבה הרי זה משובח
1/2 -לימון
1/2 -כפית פלפל גס שחור
1/2- כפית פפריקה מתוקה
1/2 -כוס שמן זית איכותי
4 -ענפים של רוזמרין טרי
1 -צ'ופו מוכן ומזומן לחתוך כל דבר שיקרה בדרכו
1 -אבא

אופן ההכנה:
לוקחים את העוף ומורחים בשמן זית מפזרים עליו את התבלינים : מלח, פלפל, טימין. את ענפי הטימין ביחד עם הלימון דוחפים לתוך העוף, וכמו כן ניתן למלא בטימין חלקים שמתחת לעור. מניחים בצד כדי שצ'ופו לא יוסיף יותר מדי מלח כפי שהוא נוהג לעשות (אני יודע שזו תוכנית פעולה סודית שלך ושל אימך).
חותכים תפ"א עם קליפה לרבעים ואת שאר הירקות גם. שמים בכלי קדרה או משהו שאוסף לתוכו חום ושומר עליו. לנו יש כלי מפלדה שבוסינקה שלך הביאה עוד ממולדובה.

לאחר ששמים את הירקות, מתבלנים במעט פפריקה, מלח ופלפל שחור ושמן זית. מערבבים את הכל בתחתית הקדרה, מכניסים שום ומניחים מעל את ענפי הרוזמרין ואז מניחים את העוף בתוך הקדרה.

מכניסים לתנור לחום 200 מעלות בתוכנית טורבו משני הצדדים, משאירים את הכלי פתוח- אל דאגה, הלימון שהכנסנו לתוך העוף ישמור אותו לח וימנע ממנו להתיבש (טריק שלמדתי מהשף העירום).
לאחר 15-20 דק' הופכים את העוף לצידו השני. אופים עוד 15-20 דקות.

מוציאים ומגישים.

בתיאבון..

למרות שמתכון זה לא כולל כורכום, זו המילה החדשה המיוחדת הנוספת שלמדת לאחרונה - KUKU (בדיוק כמו קוקו של מחבואים). ואליה התווספה גם PIPI, שזה פלפל, כמובן.

קצת על השינה

מזמן מזמן לא כתבתי לך לגבי השינה שלך.

אני חושבת שהטיול לאיטליה סימן אבן דרך חדשה בכל הנוגע לשעה שבה אתה הולך לישון. או שפשוט החלטת כבר מעכשיו להכין אותנו לשנות ההתבגרות שלך. איכשהו, מבלי לשים לב לכך, ללא שום הכוונה מיוחדת, החלטת ללכת לישון בסביבות ... 11 בלילה. אכן כן! ולא שהשעה שבה אתה מתעורר בבוקר השתנתה. כבר די הרבה זמן אתה מתעורר בסביבות השעה 8:30 (יש תקופות, בהן אתה פוזל לכיוון השעה 9:00, ויש כאלה, שבהן אתה מקדים לכיוון 7:30, מה שדי לא אהוב על ידי אמך). ניסינו, בעדינות כמובן, לנסות לשנות את זה, אך ללא כל הצלחה. כנראה, גם את התכונה הזו ירשת מאיתנו. והאמת, זה לא עד כדי כך מפריע לי. הכל, כל עוד אתה לא קם ממש מוקדם בבוקר. למרות שהעובדה כי אחרי שאתה הולך לישון, לא ממש נשארים לנו כוחות למשהו נוסף, יכולה להתאכזב.

כמעט ללא יוצאי דופן, אתה ישן לילות מלאים. כלומר, עד 6:00-7:00, אז אתה מגיע אלינו ונרדם, למזלי, שוב.

ובצהרים אתה ישן בין שעתיים לשלוש. אתה נרדם בסביבות השעה 13:00-13:30. ודווקא בעניין זה חלה התפתחות מעניינת. אם אתה לא הולך לישון בשעות אלה, מה שעלול לקרות בסופי שבוע, יש סיכוי סביר כי תוותר על שנת הצהרים. ואז הכל משתבש. אתה לא מצליח להחזיק מעמד עד הלילה. ובסביבות השעה 18:00-18:30 רוצה לישון, מה שאנחנו מנסים כמובן למנוע בכל האמצעים הסבירים (טיול, ביקור אצל חברים, פינוי מדיח וכו'). באופן מדהים, גם כשאתה לא ישן צהרים, אתה בכל זאת מצליח להחזיק מעמד לפחות עד שעה 22:00. ואמנם, השיבושים בשינה מתגלים גם למחרת האירוע. כל אלה גרמו לנו לאחרונה להקפיד יותר ויותר על שנת צהרים תקינה שלך. גם בסופי שבוע.

אטבי כביסה בכל מקום

ואולי תהיה זו דוגמא מצוינת להדגמת תקופת רגישות (sensitive periods). אפרופו, הדיון שניהלנו כאן לפני כמה ימים.

הפעילות של אטבי הכביסה, ככל הנראה, הוצגה לך בדיוק בזמן הנכון.

ראיה לכך היא כי אינך מסוגל לפסוע ליד אטבי כביסה, מבלי לנסות לפתוח ולהדק אותם בחזרה.

וכך, בקלי קלות, כולנו מתכסים באטבי כביסה - על החולצה שלך, על גופיה שלי, על המכנסיים שלי... והיד נטויה..

ולהבהרה קצרה - דבר זה קרה בשעה שמעבר להתעסקותך בפעילות האטבים. אם, למשל, במהלך הפעילות, היית מנסה להדק את האטבים במקום אחר מאשר הדלי שבפעילות, סביר להניח, כי הייתי בשתיקה אולי מחכה לתור שלי (כדי לא להפריע לך) ומנסה להדק אטב על הדלי, בתקווה כי תבין את הרמז. אם עדיין היית מתעקש להמשיך להדק אותם במקומות אחרים, כנראה הייתי מאפשרת זאת. מבחינתי, היה בכך הסתעפות יצירתית של הפעילות, שאינה גורמת נזק לאדם או לחומרים. ואולם, מעולם לא ניסית לעשות משהו כזה עדיין במהלך עבודתך עם הפעילות. עדיין...

עובד עם אטבי כביסה

אטבי כביסה היא פעילות מעולה לפיתוח קשר עין יד, קואורדינציה, מוטוריקה עדינה, וגם, להגברת הריכוז.

וכמובן, לא פחות חשוב, פעילות זו מפתחת את האחיזה הנכונה הנדרשת לאחיזה בעט - מה שמכין אותך, באופן עקיף, לכתיבה.

מומלץ להתחיל במתקן עם שוליים ישרים. אני הצגתי לך על ההתחלה את הדלי הזה עם הפינות המעוגלות, כיוון שהייתה לי תחושה, כי האתגר יהיה בדיוק בגובה המתאים בשבילך. צדקתי.

מנגב חומוס במלפפון

לא היה יכול להיות שלא תאהב חומוס, כי אתה הבן של אבא שלך.

לא היה יכול להיות שלא תאהב מלפפונים, כי אתה הבן של אמא שלך.

אך ביחד? זה בהחלט שילוב מעניין. פרי היצירה העצמאית שלך..:)

בני דודים

לי יש שני בני דודים שבהרבה יותר צעירים ממני.

הם גרים אלפי קילומטרים מאיתנו, ולמרות שאנחנו משתדלים לשמור על קשר, הוא עדיין לא ממש מעביר את החוויה.

לאבא יש כמה וכמה בני דודים, אך מסיבות אלה ואחרות, כולן לא ממש מובנות, המשפחות מעולם לא ממש היו בקשר.

לך יש כבר 5 בני דודים - מתוכם, שלושה בערך בגילך.

מעניין איזו חויית בני דודים תהיה לך...:)