צועדים

מדהים עד כמה שאתה מוכן לעשות משהו כשאתה מחליט לעשותו. התבשלת לך והתבשלת עם העניין של ההליכה, עד שהלכת לראשונה לבד רק לפני שלושה וחצי שבועות, ואופס... התמונות האלה (העליונה מלפני עשרה ימים, והתחתונה מלפני שלושה שבועות) כבר כמעט ואינן רלוונטיות. אמנם אתה אכן מתהלך כך כשאתה נמצא בחוץ (אולי עוד לא מרגיש בטוח ללכת לבד בחוץ?..), במרחבים פנימיים הינך צועד בכוחות עצמך! לבד!

זו כבר תמונה שגרתית למדי לשמוע את הצעדים הקטנים שלך והפטפוטים המלווים בכל המקומות האפשריים. אני אפילו כבר לא מסתכלת לכיוון הרצפה, כשאני שומעת אותך מאחוריי, כפי שהייתי עושה בהתחלה - מחפשת אותך זוחל, ואז מרימה את הראש לאט לאט למעלה. הפעילות האהובה עליך, וגם עלינו, היא להתהלך בין אבא שלך לביני - מחיבוק אחד גדול לשני. וכמובן, אתה צוחק כל כך! וכשאינך עושה זאת, אתה מעביר חפצים בבית ממקום אחד למשנהו. מיום ליום אתה יציב יותר ומחדש יותר. פשוט מדהים!

והיום קרה עוד משהו מרתק. ההבנה שלך מיום ליום הופכת להיות עמוקה יותר. היום צעדת לך בין אחד הארונות לפח אשפה - לשם זרקת את נרות השבת שהבאת. אני הוצאתי אותם והסברתי לך שהנרות אינם זבל, שאנחנו עדיין משתמשים בהן ושלפח זורקים זבל. לקחת עוד נר ושוב היית בדרך לפח. אז שוב חזרתי על דבריי והוספתי ( אני הייתי בסלון) שאם אתה רוצה, אתה יכול לשים אותם באחת המגירות. עצרת. חשבת רגע. ואז פנית למגירות והכנסת את הנרות לשם. מאז אתה מעביר את הנרות למגירות. דבר נוסף שקרה - ביקרנו את עוז, את אבישג ואת עלמה. רצית לזרוק את הטישו (אחרי שקינחת את האף כמובן), אז הלכת ישירות לכיור שלהם במטבח, פתחת הארון מתחתיו וזרקת את הטישו לפח. אחד מהשניים - או שגילית את הפח בארון באחד הסיבובים הזריזים שעשית בארונות המטבח ברגע שהגענו, וזכרת את מיקומו (מדהים עד כמה שהמוח שלך מתפתח כל הזמן), או שהשלכת ממיקומו של הפח בביתנו (לא פחות מדהים). בקיצור, מרתק להיות בסביבתך...:)