יום רביעי, 9 ביולי 2008

חזרנו לעצמנו!

היום סופסוף הופיעה קשת אחרי כמה ימים של עננים שכיסו את השמיים מעלינו!:)

מיום ראשון שעבר, אז קרתה התאונה, כל הזמן נוספו דברים שרק עכרו את מצב רוחנו - היו אלה, לפני הכל, כמובן, מצבך הבריאותי ומצב ידך, אך גם אי הוודאות לגבי הבית בו נמשיך לגור, הסאגה המתמשכת כתמיד עם ההורים, החום הכבד והלחות, ועוד אילו דברים כאלה ואחרים. גם היית חסר סבלנות בימים האחרונים.

אך היום זהו היום הראשון של שארית חיינו! מהבוקר הכל חזר לקדמותו. לרבות המוטיבציה שלי לכתוב שורות אלה. הכל קשור, הלא כך?

על הבוקר קיבלנו מייל מדינה, בעלת הבית שלנו, שבישר לנו כי היא הסכימה לבוא לקראתנו ולא להעלות לנו את שכר הדירה! הללויה! תזכיר לי לעולם לא לאבד תקווה ולהמשיך תמיד להאמין בקיום אנשים טובים...:) היינו מאוד מודאגים, כי המחירים בטבעון פתאום קפצו בכמה מאות שקלים. בלי בושה בעלי הבתים העלו את המחירים בן לילה, ובמקרים מסוימים העלאה הגיעה אפילו בין פרסום הבית להשכרה במחיר שהועלה לבין ההתעניינות בו. גם דינה רצתה לעשות כן, אך אחרי חושבים נוספים חזרה בה. איזה מזל! מאוד הפתיעה אותנו לטובה! אנחנו עדיין בבעיה מסוימת - נצטרך להגדיל את ההוצאות, כי אנחנו חייבים סטודיו לאבא. עכשיו הוא עובד מהחדר שאמור להיות שלך. אך גם ללא קשר למעבר שלך לחדר זה, אבא שלך זקוק מאוד להפרדה בין הבית לעבודה. והוא גם זקוק למקום בו יוכל לצייר ללא הפרעות (גם אם חיוביות) של הקולות שלנו ברקע. אין ברירה! אחד הדברים החשובים לי מאוד הוא לסייע לאבא שלך לטפח את הכישרון שלו. וגם אם זה קצת מדאיג אותי מבחינה כלכלית, אנחנו נסתדר.

המצבים של חוסר וודאות אינם נוחים לי. דוגרי - קשים לי מאוד. כמה שאני לא משתדלת, הם תמיד משפיעים לי על מצב הרוח. לכן אני תמיד משתדלת להימנע מהם, עד כמה שזה תלוי בי. מה שניתן להעביר לשלב ההחלטה, ולא להתקע בהתלבטות או בהתמהמהות - אני דוחקת בכולם, לרבות האבא שלך, להעביר אותם לשלב מוגמר זה. הכל רק לא חוסר הוודאות. אני מודעת לבעייתיות של העניין. זו החולשה שלי.

מהבוקר גם אתה חזרת למצב רוח חיובי רגיל שלך. כל כך התגעגענו אליו! ועשית היום המון דברים נפלאים - סופסוף הסכמת לאכול בשולחן ובכסא שאבא בנה לך!, עבדת בריכוז מדהים על ההכנסה של תחתיות לכוסות לתוך המתקן שלהן והוצאתן!, על ההכנסה וההוצאה של הכוסות העגולות שקיבלנו במתנה מאיריס!, על בניית מגדל משלוש קוביות! על כל אחד מאלה אני תיכף ארחיב בפוסטים נפרדים. פשוט הייתי חייבת לציין את עצם העובדה שבאמת באמת חזרת לעצמך. והתקדמת! כל פעם כשקורה משהו כזה, אני מקבלת חיזוק פנימי נוסף (אפרת, צדקת!) לכמה אנחנו בני מזל על כך שהכרנו את הגישה המונטסורית. שוב, אין לי ספק שהיינו נוהגים לא בהרבה שונה גם אם לא היינו נחשפים אליה. אך אין ספק שבעזרת החשיפה הזו אנחנו הרבה יותר מודעים, יודעים ומכוונים.

גם המקרים של ההתפרצויות בעקבות הדרישה לסיפוק רצון מיידי קטנו היום. גם על כך יסופר בפוסט נפרד. כמובן, עוד מוקדם להגיד שהן מאחורינו (שנתיים מוקדם מדי..:), אך אני חושבת שלמדנו לחיות עם אלה שקורות עכשיו.

והיד - כמובן! שלשום איכשהו הצלחת להוציא את היד המקובעת (בסיכת בטחון לחולצה כך שהיד במרפק מקופלת במאונך לקרקע) דרך השרוול החוצה. לא ידעתי שיש לך כישורים כאלה בכלל! הכנסתי אותה בחזרה פנימה. כשעשית כן בפעם השלישית, הבנתי את הרמז...:) מאז היד שלך מושחלת בשרוול כמו יד השמאל שלך, וכמו כל יד נורמלית אחרת. אתה מתפעל אותה לגמרי רגיל. אתה ממש ממש נבון! אתה בהחלט יודע מה טוב בשבילך. תנועות שלא נוחות לך או נוחות פחות - אינך עושה. חבל שאנשים אחרים פחות מאמינים בך - אנחנו ממש משתדלים תמיד להקשיב למה שאתה בעצמך מחפש לעשות. ולסייע לך בכך. כך גם לגבי היד - למרות שההנחייה הייתה לקבע לך אותה עד יום חמישי, אחרי שהראת די בבירור שאינך זקוק לך עוד, הקשבנו לך.

מחר יש לנו ביקור חוזר אצל האורתופד, לרבות ביצוע הצילום. יש לנו הרגשה טובה. טפו טפו טפו!

אין תגובות:

Related Posts with Thumbnails