חשיבות הסדר

מיום ליום אתה זוחל יותר ויותר. אתה לא נחפז בגילוי מקומות חדשים. ובכך אתה גם מזכיר לנו שוב שחשוב שהכל יהיה במידה הנכונה ובזמן שלך. מרתק לראות איך כל יום אתה זוחל טיפל'ה רחוק יותר, מאשר כמה ימים לפני כן. ואז במשך כמה ימים מתרגל לשטח החדש שכבשת. לפעמים אתה לא חוזר על עקבותיך אלא כעבור מספר ימים. אין הגיון גלוי לעין בבחירת הכיוון שלך. אני חושבת שהסקרנות מובילה אותך, אך יכול שמדובר גם במשהו אחר. מה שבטוח, אתה התקדמת צעד ענק במסעך לגילוי העולם מסביבך.

בימים אלה חשיבות הסביבה המסודרת מסביבך מקבלת משנה תוקף.

אי אפשר לחתור תחת חיוניות הסדר ביקום. הסדר ביקום עומד בבסיס התפתחות האנושות והתקדמותה. הסכמתי עם כל מילה בעניין זה ב"Montessori from the Start":

"Order in the universe, and a belief that human beings can discover it, is the foundation for all human advancement and civilization. It has freed us from the uncertainty of magical beliefs based on doctrine and dogma. It has brought us from the Middle Ages to the Enlightenment, to an age of global technology and the possibility of unimaginable freedom from human want. It is the basis of human thought, imagination, and will through its connection to sensorial fact. The infant's exploration of the real word of sensorial fact leads her eventually to the real word of abstract thought. She develops a thinking mind and the mental order required for organizing and communicating the thoughts in language. After establishing this order of mind, the creative person can rearrange her thoughts and ideas, and carry them in concrete acts upon the environment. Hence Einstein establishes a new expression of reality, E = mc², and the technological age is born. All of this creative adult exploration of the world begins with the initial introduction to the young child of the limits and order to discover within her environment." (page 201)

כיוון שאתה קולט לתוכך, באופן בלתי מודע, את תכונות הסביבה שמסביבך ולו בשל המצאותך בה, אנחנו נרצה שסביבתך תהיה פשוטה, מסודרת (הכוונה לא רק לסביבה הקרובה אלא לבית כולו - נגמרו הימים של בלאגן יצירתי בבית..:), יפה (כדי למשוך את תשומת לבך אליה), פונקציונלית והגיונית (כדי שתוכל עם הזמן ללמוד את ההגיון הזה ולהשתמש בו בעצמך בקלות), וכמובן בטוחה. ברגע שתגדל לתוך הסביבה המסודרת מסביבך, אתה תעבד את הסדר הזה לתוך המוח שלך. יש הגיון בריא מאחורי מחשבה זו. הרי אתה גדל לתוך העולם שמסביבך, על כל תכניו ובכל מובניו, עד שתגיע לשלב בו תעשה החלטה מודעת אם זה עולם שאתה רוצה להמשיך לחיות בו. לכן חשוב כל כך שניצור מסביבך עולם יפה ומסודר עד שתגיע לצומת זה.

כך, בין היתר, כבר מהתחלה נהגנו לפי העקרון "יש מקום לכל דבר, וכל דבר במקומו". עוד לפני שהתחלת לזחול, וגם לפני שתגיע לכל פינה בבית ותסדר אותה לפי רוחך. בנוסף, מרגע שהתחלת להתהפך, אז בערך הגדלתי את כמות הפעילויות שלידך, הנהגנו גם עקרון נוסף - לפני שפורשים, מסדרים הכל. בינתיים, אנחנו מסדרים לבד, כשאתה לידנו, בהמשך נסדר ביחד, ובאיזשהו שלב, אני מקווה שתעשה את זה לבד. מאז שאתה זוחל, הפעילויות מסודרות בסלסלות ברחבי הסלון (בנוסף לסלסלה בחדר השינה). לאחרונה, שיניתי קצת את ארגונן. הפחתתי את כמות הפעילויות בכל סלסלה לשלוש לכל היותר וסידרתי אותן לפי סיווג מסוים (מעודדי זחילה, רעשנים, כדור, ובסלסלה אחת השארתי רק את האצטרובל, כדי שבבוא הזמן, תתרכז בהוצאתו ובהכנסתו לסלסלה. עכשיו אתה יותר מתעניין בסלסלות עצמן - אתה פשוט מושך אותן אליך, ואז עובר לפעילויות), ופיזרתי אותן עוד יותר ברחבת הסלון (כדי להגביר את הריכוז שלך כשאתה מתמקד בסלסלה אחת בכל פעם ובתכנה. שמתי לב שמספיק שיש חמש פעילויות באותה הסלסלה - זה כבר יוצר הסחות דעת מבחינתך, ואתה מתרכז בלימוד של כל פעילות הרבה פחות). עכשיו גם כשאנחנו מסדרים יחד את הפעילויות למקומן, אנחנו שומרים על סדר זה.

סדר, בנוסף לשגרה (על חשיבות השגרה כבר התחלנו להרחיב), מספקים לך מידע על העולם, שאתה עוד לא בשל לקבל בדרך אחרת. הם אלה שעוזרים לך להתמצא. כל חריגה ממשהו שאתה רגיל אליו, יכולה להביא לשינוי בהתנהגות שלך עד כדי התקף חרדה. כל מי שעבר דירה עם תינוק, למשל, לבטח יבין למה אני מתכוונת. מריה מונטסורי עצמה סיפרה על מקרים שילדים נכנסו להתקפים אלה במצבים בהם פתחו מטריה בתוך הבית, ולא מחוצה לו, כמו תמיד, או כשאמא החזיקה את המעיל על ידה, במקום לשים אותו עליה, כהרגלה. לכל שירים גבה לנוכח טענה זו, אני יכולה להזכיר לרגע איך אנחנו המבוגרים עלולים להרגיש, למשל, כשאנחנו לא מוצאים מפתחות מהרכב שהיו אמורים להיות במקומם הקבוע על השידה, ואנחנו מאחרים לעבודה, או כשאנחנו מגלים להפתעתנו הרבה שפספסנו את הפרק בסדרה האהובה עלינו ששודר בשעה אחרת ממה שפורסם. והמוח של הילדים רחוק מלהיות בשל בשנתו הראשונה, בשונה ממוחם של המבוגרים (טוב, של רובם הטוב מהם..:). מה גם שהם נמצאים בתקופת רגישות לסדר (sensitive period for order), ומחפשים סדר בכל מקום.

ואנחנו חייבים להיות רגישים לכך. כך, למשל, כל שינוי בארגון הבית שנעשה - נעשה בעדינות ובהקשבה לתגובות שלך. בנוסף, אנחנו משתדלים להיות ערים גם לתגובות שלך למיקומם של החפצים. שמתי לב, שיש לך מספר חפצים בבית שמדי יום, אתה עובר ביניהם, כמו בסיבוב חברים וותיקים, ואומר להם: "שלום" (אתה מרים יד לכיוונם, ואנחנו מקרבים אותך בליווי החיוך הרחב שלך ורעידות שמחות של גופך הקטן:"Ehhh!"). אלה הם מובייל הפעמונים ומובייל הרקדניות ליד דלת היציאה למרפסת בסלון, המראה במדרגות לקומה השניה, הוילון בחלון הקטן בקומה השניה, מנעול על דלת היציאה למרפסת מחדר השינה, והוילון שעל הדלת הזו. אנחנו נשתדל לשים לב לכל חבר חדש שיצטרף לסבב זה - כמו, למשל, מסכת השמש שתלוייה במטבח.

אנחנו נתאים את עצמנו אליך. ואתה... אתה תמשיך במסע החקר שלך. לאחרונה, למשל, יש לך תעלול אהוב חדש - לפתוח ולסגור את הדלת. כמובן, תיעדנו את זה בתמונה...:)